פסק-דין בתיק ת"ק 19331-02-12

זוהי תביעה קטנה לפיצוי התובע על נזקי גוף שנגרמו לו.

התובע טוען כי ביום 17.9.2011 הוא בילה עם בני משפחתו בפארק המים המנוהל על ידי הנתבעת ובמסגרת זו, הוא עשה שימוש במתקני הנתבעת ונפגע מן המגלשות במקום, אשר גרמו לו לחבלות של ממש ולשפשופים קשים בידיו וברגליו. התובע קיבל טיפול ראשוני במקום על ידי חובש בשעה 14:30 או בסמוך לכך, לרבות משחת אלוורה. התובע נותר עם כאבים איומים וביום 20.9.2011 הוא פנה לקופת החולים, שם נבדק על ידי רופא, בוצעה חבישה של הפצעים ונרשמה לו תרופה אנטיביוטית. התובע טוען כי הנתבעת התרשלה בתפקידה בכך שלא סיפקה לו ציוד מונע שפשופים במגלשות או לא הזהירה בכתב או בעל-פה את הגולשים במגלשות. על כן, תובע התובע פיצוי בסך של 32,000 ש"ח.

הנתבעת טוענת בכתב ההגנה כי איש מטעמה איננו יודע על האירוע, המקרה לא דווח ולא מולא דו"ח פציעה, אין כל הסבר מפי התובע כיצד נפצע וממה והעובדה שהוא פנה לטיפול רפואי רק ביום 20.9.11 מלמדת על כך שכלל לא נפגע או שנפגע במקום אחר ולא אצל הנתבעת.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר הראיות ולאחר ששמעתי את העדויות, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות. על פי תקנה 15(ב) ל תקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) , התשל"ז-1976, ינומק פסק הדין בצורה תמציתית:

התובע הוכיח כי הוא אכן התארח ביום 17.9.11 בפארק המים של הנתבעת, עם בני משפחתו, וכי תוך כדי שגלש במגלשות המים במקום, נגרם לו שפשוף בשתי ידיו - בחלק הפנימי של המרפקים. נתתי אמון בעדותו של התובע  ושל העדים מטעמו, אשר היו עדויות מהימנות ועקביות, כי אכן ושלא כנטען על ידי הנתבעת, עצם האירוע הנטען אכן ארע. מהעדויות שנשמעו ומהראיות עלה, כי במקום ובשעת האירוע, דובר רק בפציעה קלה מסוג שפשוף. ראיה לכך ניתן למצוא בעובדה שהאירוע ארע, על פי טענת התובע, בשעות הצהריים ובכל זאת הוא המשיך לבלות עם בני משפחתו במקום עד לשעות הערב (עמ' 1 שורות 13-14 לפרוטוקול), וגם לאחר מכן לא פנה לקבלת טיפול רפואי, אלא רק שלושה ימים לאחר מכן, ככל הנראה לאחר שחש החמרה בפצעי השפשוף.

העובדה שדובר בפציעה קלה ביותר, מתיישבת גם עם העובדה שאין כל תיעוד אצל הנתבעת באשר לאירוע זה. העדה מטעם הנתבעת - מנהלת פארק המים, שאף בעדותה נתתי אמון, אישרה כי כל אירוע של פציעה מתועד בדיווח בכתב וכי אכן קיים חובש בשם אחמד, כפי שטוען התובע, אך במקרים של פציעות קלות ביותר, כגון במקרים בהם ניתן להסתפק בפלסטר, החובש נותן את הטיפול במקום (בבריכה) ולא בחדר החובש, והאירוע כלל לא מתועד.

בנסיבות אלה שוכנעתי, כי העדר התיעוד אצל הנתבעת איננו מעיד על כך שהאירוע לא קרה, אלא שדובר, לפחות ככל שהדבר ניכר היה במקום, בפגיעה של מה בכך, שהטיפול בה התמצה במריחת משחת אלוורה על ידיו של התובע.

התובע הוכיח, אפוא, כי הוא אכן שפשף את ידיו בעת שגלש במגלשה. יחד עם זאת, התובע לא הוכיח כי הנתבעת התרשלה באופן כלשהו או עוולה כלפיו באופן המצדיק את קבלת התביעה נגדה:

ראשית, התובע לא פרט בכתב התביעה דבר וחצי דבר ביחס לנסיבות הפציעה. הטענה ולפיה התובע "נפגע מהמגלשות", לא פורטה, ולא נטענה כל עובדה שיש בה כדי להקים אחריות מצד הנתבעת לפציעה. גם בעדותו בבית המשפט, התובע לא פרט כל עובדה שהיא שיש בה כדי להבהיר את נסיבות הפציעה, אלא הוא הסתפק באמירה בעלמא ולפיה "גלשתי במגלשה האדומה וקיבלתי חתכים".

לא זו בלבד שנסיבות הפציעה לא פורטו, התובע איננו טוען וממילא לא הוכיח כי קיים במגלשות מפגע או ליקוי כלשהו שגרם לפציעתו.

באשר לנוהלי הגלישה - התובע אישר בבית המשפט כי בפתח המגלשות עומדים שני נציגים של הנתבעת ומסדירים את גלישת הקהל בהן על פי הוראות הבטיחות (עמ' 8 שורות 9-14 לפרוטוקול). מנהלת האתר העידה, עדות מהימנה שלא נסתרה על ידי התובע, כי בפתח המגלשות מותקנות הוראות בטיחות בשלט גדול ובשלוש שפות, המבהירות באיזו צורה ובאיזה אופן יש לגלוש (עמ' 7 שורות 1-9 לפרוטוקול).  

העובדה שפרט לתובע לא נפגע כל גולש אחר במגלשה, יש גם בה כדי להעיד על כך שלא היה כל מפגע או ליקוי במגלשה או בהפעלתה מטעם הנתבעת, וכי האפשרות שהתובע נפצע בשל כך שהחליק שלא בהתאם להוראות הבטיחות, הינה אפשרות מסתברת יותר.

 על יסוד האמור לעיל, התביעה נדחית.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן היום,  ד' טבת תשע"ג, 17 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: